<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אחד עומד ברשות הרבים וחבירו ברשות היחיד ואותו שברשו' הרבי' הושיט ידו והכניס שום חפץ מרשות הרבי' לרשות היחיד בעודנו בחוץ ונתנו על יד העומד ברשות היחיד העומד ברשות הרבים עשה כל האיסור והוא מדאוריתא והעומד ברשות היחיד דלא עשה שום דבר ומותר לכתחלה וכן בהפך שאם העומד בפנים הוציא ידו לחוץ והוציא שום חפץ והניחו ביד העומ' בחוץ המוציאו חייב והמקבלו לא עשה שום דבר ומותר לכתחלה. וכן הדין אם נטל החפץ מידיו והוציאו העומד בחוץ, הכניסו העומד בפנים ונטלו מיד העומד בחוץ כי אותו שנטלה מידו לא עשה ולא כלום ומותר לו לכתחלה כך פשוט בשבת וכתבו בתוספות כי מכל מקום אפילו שלגבי שבת לא עשה שום דבר אותו שהחפץ בידו ונטלו האחר מידו והוציאו או הכניסו, מכל מקום אסור משום ולפני עור לא תתן מכשול מכל מקום איכא איסו' דרבנן וזה הדין תמצא במושיט אבר מן החי לבני נח. ועוד פשוט שאם העומד בחוץ עשה עקירה והושיט ידו לפנים והעומד בפנים נטלו מידו או העומד בפנים הושיט עם חפץ ידו לחוץ ונטלו מידו העומד בחוץ שהאחד עשה עקירה והאחד עשה הנחה אסור לכל אחד מדרבנן שמא יבא כל אחד לעשות עקירה והנחה דהוי מלאכה האסורה.
<h2>דף ג.</h2>
הטעינו חבירו שום דבר עליו ויצא הוא חוץ עמו כלומר שהוציאו מרשות לרשות אסור מן התורה דעקירת כל גופו כעקיר' חפץ ממקומו דמו אבל לא בידו כי עקירת ידו אינה כעקיר' חפץ כמו שכתבתי למעלה לאוסרו מן התורה כך פשוט בשבת.
<h2>דף ג:</h2>
היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ בשוגג ונזכר אסור להחזירה ודוקא לחצר אחר' אסור להחזירה אבל לאותה חצר מותר להחזיר' כי לא נעשי' מחשבתו כי הוא רצה לפנות מאותה חצר אותן הפירות ואפילו הוציאן לחוץ ולפיכך מותר להחזיר ידו לאותה חצר עם הפירות ודוקא בשוגג אבל אם הוציאה במזיד אסור להחזירה אפי' לאות' חצר משום קנס כי החזרה אינו אסור כי העומד ברשות אחד והושיט ידו לרשות אחר אין דין ידו כאותו רשות שהוא עומד בתוכו דאם כן העומד באותו רשות שעומד בו ידו ועק' מידו שום דבר והניחו באותו רשות הוה ליה כמוציא מרשות לרשות והוי אסור מן התורה וגם ידו אין דינה ככרמלית להיות אסור להחזירה מליאה לרשות העומד בו גופו זולתי משום קנס שקנסו חכמים כשהוציא' מבעוד יום במזיד ואז קנסינן לי' שלא להחזירה משחשכה שאינו יכול לבא לידי איסור תורה דאפילו ישליך הפירות מידו לא יבא לידי איסור תורה שלא עשה בשבת עקירה והנחה דמבעוד יום הוציאה אבל הוציאה משחשכה אין קונסין אותו ומותר להחזירה שאם תאסו' להחזירה יוכל לבא לידי איסור תורה דשמא ישליך מה שבידו וכבר עשה בשבת עקירה והנחה והחזרה אינה אסורה אפילו משום שבות שאין ביד אפילו דין כרמלית כמו שכתבתי.
<h2>דף ה.</h2>
ועוד פשוט דידו של אדם חשובה כארבעה על ארבעה לענין עקירה והנחה להתחייב במקום ארבעה.
<h2>דף ה:</h2>
מים על גבי מים היינו הנחתן והעוקרו משם קרויה עקירה מן התורה. אגוז על המים לאו הינו הנחתו והעוקרו משם לא הוי עקירה מדאוריתא. ואגוז בכלי והכלי צף על גבי מים ספק והויא עקירה מדרבנן. שמן צף על גבי המים הוי הנחה ועקירתו הוי עקירה כך פשוט בשבת.
היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום ועקרן ממקומן כדי לפנותן מזוית לזוית ומשחשכה היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא אפילו כל היום כלו פטור מן התורה עד שיעמו' אבל מדרבנן אסור ומשעמד אסור מדאוריתא דעקירתו כעקירת חפץ ממקומו ודוקא כשעומ' לנוח אבל עומד לתקן המשאוי פטור מדאוריתא ואסור מדרבנן. וכן המפנה חפצים מזוית לזוית ואחר העקירה נמלך והוציאן מרשו' היחיד לרשות הרבים פטור מן התורה ואסור מדרבנן דעקירה ראשונה לא היתה אדעתא להוציאן ומלאכת מחשבת אסר' תורה ולעולם עמידה לכתף כלומר לתקן המשאוי אינה עמיד' כך פשו' בשבת ומיירי שלא עמד אחר העקירה. המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים ובאמצע ארבעה אמות עמד לנוח והוי' עמידה ואפילו השלים אחר כך להעביר כל הארבעה אמות פטור שמה שעשה קודם שעמד לא היה בו ארבעה אמו' וכן אח' שעמד והרי הוא פטור מדאוריתא כמו המעביר חפץ ברשות הרבים פחות מארבע אמות אבל עמד לכתף כלומר לתקן המשאוי ובא חבירו ונטלה ממנו שניהם פטורים מן התורה שהרי העמידה לא היתה עמידה והרי לא עשה הוא הנחה וחבירו שנטלה עשה ההנחה אבל עמד לנוח (לא) הוי עמידה והוי כמו הנחה ואפילו בא חבירו ונטלה חייב מדאוריתא שכבר עמד והרי הוא כמו הנחה.
המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית או דרך מקום פטור פטור מדאוריתא דמהלך כעומד והרי הוא [כמוציא] מרשות היחיד לכרמלית ומכרמלית לרשות הרבים אבל זורק ומושיט בענין כזה אסור מדאוריתא כך פשוט בשבת וכן נראה דפסק (כרי"ף) [הרי"ף] אבל בתוספות כתבו כרבנן דמהלך לאו כעומד ואסור מן התורה אפילו מוציא בדרך זו וכן פי' הרמב"ם.
<h2>דף ח:</h2>
חבילות של קנים ארוכים וכבדים ומוציאן מרשו' היחיד לרשות הרבים או בהפך או מעבירם ארבעה אמות ברשו' הרבים ואין עושה עקירה אלא כשהחבילה מוטלת בארץ מגביה ראשו האח' וזוקפו למעלה וראשו הב' מונח בארץ ומשליכו לפניו לארכו וחוזר ועושה כן עד שמגיע למקום שירצה פטור אבל אסור דאין כאן עקירה כי לא הגביהו כלו כך פשוט בשבת. וכתבו בתוספות כי דוקא כשעשאו כך כי כשהגביה ראשו האחד עדין ראשו השני מונח במקומו כי כשחזר והגביה ראשו האחר והוליכו או הוציאו לא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם תפש החבילה חייב כאשר אכתוב. מצא החפץ או חבילה וגררה ובמשיכתה הוציא מרשות לרשות או שהעבירו ארבעה אמות ברשות הרבים חייב כי כבר נעשית מלאכתו בבת אחת ודוקא שלא הונחה בנתים עד שגמר מלאכתו ומשיכתה ממקומו הוי עקיר' דלא בעינן שיגביה החפץ אלא בכל ענין שיזיזנו הוי עקירה כי בין במשיכה בין שהגביהו זולתי שלא יפסיק שלעולם יהא מושך והולך עד שיוציאנו מכל וכל או עד שיעבירנו ולא דמי לההיא שכתבתי למעלה בחבילה של קנים כך כתבו התוספות בההיא שכתבתי למעלה וכן כתב הרא"ש. ולפי זה חבית או דבר עגול או גלגלו והוציאו מרשו' לרשו' או העבירו ארבעה אמות ברשות הרבים חייב אבל דבר מרובע לא כי דינה כמו חבילת קנים שכתבתי למעלה.
<h2>דף יא:</h2>
לא יצא הזב בכיס שלו פי' שנופל בו טיפת הזיבה כך פשוט בשבת.
<h2>דף נח.</h2>
העבד יוצא בחותם של טיט שעושין לו כדי להכיר שהוא עבד ודוקא שהוא בצוארו שאינו מקפיד רבו עליו אם יאבד ואם ינתק לא יביאנו ברשות הרבים אבל אם החותם בכסותו לא יצא שאם ינתק מירתת מרבו (ויכפול) [ויקפול] כסותו ויביא הכסות על כתפו. ובחותם מתכת שמקפיד עליו רבו לא יצא אפילו בחותם שבצוארו. ואם עשה החותם העבד לעצמו לא יצא בין שהוא בכסותו בין שבצוארו בין של טיט בין של מתכת כך פשוט בשבת.
<h2>דף נט:</h2>
ורצועו' האבנט התלויו' בו אם הן חשובים כגון של משי אסור לצאת בהן זולתי כשקשורות בו בתי שוקים ואם אינם חשובים בטלי' ומותר כך פשוט בשבת מההיא [לקמן קל"ט ע"ב] דטלית שאינה מצוייצת כהלכתה.
מות' לצאת באבנט בשבת אפילו חשוב הרבה דאין דרך לשולפו ולהראותו אבל בב' אסור וכן באזור ובב' כמו כן אסור וכתבו בתו' ואם יש מלבוש בין אבנט לאבנט ובין אזור לאזור מותר בב' וכן מותר להתיר האזור ברשות הרבים ולקושרה ולא חיישינן שמא יוליכנה כדאמרינן [ס"א ע"א] בקמיע מומחה כך פשוט ומוכח בשבת.
<h2>דף ס.</h2>
ולא יצא יחיד בסנדל ברגלו פי' שמא יעשו ליצנו' ממנו ויחלוץ אותו ויוליכנו ד' אמות ברשות הרבים ובירושלמי מפרש הטעם שמא יאמרו שתח' מלבושיו נושא בשבת השני שאינו נעול. ועוד פשוט ואם יש ברגלו מכה יוצא במנעל אחד ברגלו א' ודוקא באותו שאין בו מכה כך פשוט בשבת.
<h2>דף ס:</h2>
סנדל המסומר גזרו בו חכמים שלא לצאת בו בשבת ומותר לטלטלו לסמוך בו כרעי המטה או לכסות כלי וגזרו עליו משום מעשה שאירע שנהרגו מישראל בסבתו כדאית' בשבת והמעשה היה בשבת ולפיכך גזרו בשבת ובי"ט ולא בחול. ונראה לי לפי הגמ' שהיו נועלין אותו מב' צדדיו והיה נראה לפעמים לפי הרושם שהיה עושה בקרקע הליכה במקום ביאה כמו מי שמהפך ברזילי הסוס אשר ברגלי הסוס. וגם לפי סוגיית הגמ' אם שנה צורתו בשום ענין שלא יהיה ממש כמוהו או שעשה כל המסמרים שוים למטה שמותר לצאת בו ולא ידעו צורתו כי הוא היה של עץ ומסמרים למטה כגון גלוגאש ומ"מ אין הגלוגאש כמותו שאין יכול לנועלו ומאחר שנראה לפי הגמ' שאין זו גלוגאש וגם נראה שאם יש בו שנוי אין אסור לצאת בו ולמה נאסר הגלוגאש עם מסמרי' למטה ונ"ל שהיה מנהג בטעו' שהיו סבורים שהיה זה סנדל מסומר ואינו יכול להיות כמו שכתבתי ועם כל זה לא הייתי מתירו במקו' שנהגו בו איסור ואף על פי שיש לי להשיב אפי' לפי מנהגם להתירו זולתי אם עשו מנהג להחמיר על עצמם ואין להם טעם משום שחופר בקרקע משום דקיימא לן כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ועוד כי גם העץ של מטה שמתירין בלא מסמרים חופר גם כן והיה להם לאסור לפי דבריהם כל גלוגאש אפילו בלא מסמרים אבל נראה לי שאין להם על מה שיסמוכו לאסרם.
<h2>דף סא.</h2>
קמיע נקרא כל דבר שתולין לרפואה כאשר אכתוב ואם הוא מומחה יוצאים בו בשבת הן של כתב הן של עיקרי בשמים הן חולה שיש בו סכנה הן אין בו סכנה וקושרו ומתירו אפילו ברשות הרבים ואינו צריך שירפא אותו מן החולי כגון שהיה נכפה ורפאו אלא אפילו הי' ממשפח' נכפין ושמרו הקמיע שלא יבא לכלל חולי. אבל לא יצא בקמיע שאינו מומחה. וכשיקשרנו כמו שכתבתי לא יקשרנו בשיר ובטבעת ויצא בו לרשות הרבים דאמרינן דתכשי' הוא ולא קמיע. וקמיע מומחה נקר' שמומח' ומנוסה האיש שעשאו דזהו אתמחי גברא אף על גב דלא אתמחי קמיע וכמו כך נקרא קמיע מומחה אי אתמחי קמיע ולא אתמחי גברא כלומ' שמומחה הקמיע ואינו מומחה האיש כך פשוט בשבת רש"י ז"ל פירש דאתמחי גברא הוא כמו שכתב שלשה מיני לחשים לשלשה בני אדם לשלשה מיני חלאים ונתרפאו כבר זה האיש מומחה לכל חולי ולכל קמיע שיכתוב אע"פ שלא רפא אותו לחש אלא פעם א'. ואתמחי קמיע הוא שרפא אותו לחש חולי א' שלשה פעמים לאדם אחד ולשלשה בני אדם בין שכתבוהו שלשה רופאים בין שכתבו רופא אחד אינו מומחה אלא לאותו רופא וכן כתבוהו שלשה הרי הקמיע מומחה לכל אדם. ואתמחי גברא ואתמחי קמיע הוא שכתב שלשה לחשי' לשלשה בני אדם וכל לחש מהם ריפא שלשה פעמים שהרי אותו לחש מומחה לכל מי שיכתבו אותו מאחר שירפא אותו לחש שלש פעמים לשלשה בני אדם וכמו כן הרופא מומח' לכל לחש שיכתוב ובעלי התוספות כתבו דאתמחי גברא שאם ריפא שלשה בני אד' בלחש א' הרי האדם מומחה לאותו לחש דוקא בלא לחש אחר. ואתמחי קמיע הוא שזה הלחש כלומר זאת האגרת רפאה שלשה פעמים בין לאדם אחד בין לשלשה בני אדם ניכר זה הקמיע מומחה בין שכתבוהו שלשה בין שכתבו אחד הרי הוא מומח' לכל מי שיכתבנו. ואתמחי גברא ואתמחי קמיע שאם כתב לחש אחד שלשה פעמים לאדם א' או לשלשה בני אדם ונתרפאו כבר זה הקמיע מומחה לכל אדם שיכתבנו וגם כן זה הרופא מומח' לזה הלחש לכל מי שיכתבנו ולא ללחש אחר וכבר כתבתי בדיני קמיע אפילו שאין האדם הכותבו מומחה וכמו כן די באדם מומחה אפילו שאין קמיע מומחה. ואם כתב אדם אחד שלש' קמיעי' לאד' אחד ונתרפא בודאי הקמיע אינו מומחה, אבל בעי בגמרא אם האיש כבר הוא מומחה עד שירפא שלשה בני אדם כי באדם אח' אינו מומחה כי מזל אותו החולה קא גרים ליה ועלתה בתיקו ואזלינן לחומרא ולא יצא בו.
<h2>דף סב.</h2>
ולא יצא בשריון והוא מלבוש ברזל ללכת למלחמה והוא עשוי טבעות טבעות. ולא יצא בקיסדא והוא כובע נחושת. ולא במגפים והוא כעין בתי שוקים מברזל או נחשת ואסור כל זה מדרבנן מפני שנראה כהולך למלחמה בשבת כך פשוט בשבת.
טבע' לפרש"י אסור לצאת האיש בו בשבת אפילו יש עליה חותם ובעלי התוספות כתבו שאסור דוקא שאין עליה חותם אבל [יש] עליה חותם מותר דלא גזרו באיש דילמא שליף ומחזי ליה לחברי' שאין דרכו בכך ומן הירושלמי [סוף ה"א] נראה שכל דבר שהוא תכשיט גם לאיש אסור ורז"ה כתב כל שהוא תכשיט לאשה ולאיש אסור דלא פלוג רבנן ואם הוא תכשיט לאיש ולא לאשה מותר לאיש לצאת בו. וראיתי כמה אנשים נוהגין לצאת בטבעת שאין עליה חותם ונרא' דטעם שלהם הוי משום דהוי תכשיט באותן מקומות אפי' שאסרו אותם חכמים דוקא במקומות שאינם להם תכשיט אבל במקומות שהם להם תכשיט מותר ומכל מקום היה להם לאסור מטעם שהוא תכשיט לנשים גם כמו לאנשים.
יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה ויוצאין בשקין מאחר שהרועים יוצאין בהן אבל אין יוצאין בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים כך פשוט בנדרים וכן בתוספות.
<h2>דף סג.</h2>
ועוד פשוט לא יצא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא ברומח ולא באלה פירוש חנית קטן.
<h2>דף סה.</h2>
שן שחסר לו בפיו ומשים אחר תחתיה משן אדם או מכסף בענין שלא יהיה משונה מותר לצאת בו בשבת אבל מזהב או מדבר משונה אסור דיעשו ממנו ליצנות ויאחזנו בידיו ויוליכנו כך מוכח בשבת.
<h2>דף סה:</h2>
קטע יוצא במקלות שלו שסומך עליהן תחת שיחיו וגם אותם שסומך עליהם בידו מותר לצאת בהם וגם אותם שנכווצו ועושין כסא אחד קטן שיושבין עליו ומחוברים לגופן והולכים על ידיהם ובידיהם ספסלים קטנים שהולכין בהם וגם עושין לארכובויהן סמוכות של עור או של עץ שסומכים קצת עליהם כשהולכים על ידיהם מותר לצאת בהן בשבת כלומר בכסא ובאותם ספסלים שהם כמו סנדל שלהם אבל אותן הסמוכות שאינם אלא לקצת סמיכה אסור לצאת בהן. וכן מי שנקטעה רגלו ועושה סנדל של עץ בצורת הרגל וחוקק להכניס בו ראש שוקו כדי שיראה נכה רגלים ולא חסר רגל ונקרא אותו העץ קב הקטע ואינו יכול להלך בו זולת מקלות שמשים בארכובה או בידיו או בשיחיו כלומ' תחת אצילי זרועותיו אינו יוצא בשבת באותו קב כי לדבר שהוא עקר הליכתו הוי אצלו כמו תכשי' או כמו מנעל וכל דבר שאינו עקר הליכתו בו אסור לצאת בו כך פשוט בשבת ורבינו תם התיר למי שנכווצו חוטי גידי שוקיו לצאת במקלות בשבת וכתב הרא"ש דוקא מי שאינו יכול לילך בלא מקלות כלל מחמת חולי שבגופו אבל זקן שהולך בביתו בלא מקלות וכשהוא יוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת שתשש כחו לא יצא בו בשבת כך פשוט בשבת.
<h2>דף סו:</h2>
לא יצא אדם באנקטמין שהוא חמור של עץ שנראה כרוכב בו ולא בעצים גבוהים שהולכים בהן בטיט יש מקום לשים בו הרגלי' והן כמו מקלות בידיו ומשים רגליו בעץ אחר היוצא מהם ולא יצא באותן צורות שמשימין על הפנים להפחיד הקטנים ועושין אות' דרך שחוק וליצנות כך פשוט בשבת סנדל של עץ נראה לפי סוגית הגמרא בשבת שאסור לצאת בו וראיתי כל העולם נוהגים בו התר ויש מהגדולים שכתבו דלא אסור אלא סנדל של עץ הקשור בשוקו שאינו מתהדק יפה כדמוכח ביומא [ע"ח ע"ב] אבל סנדל שלנו שאינו קשור ברגל אלא שהרגל נכנס בו מותר ויש מהגדולים שפסקו כרבי יוחנן בן נורי [לעיל ס"ו ע"א] דאין מנעל אלא של עור ואם כן כל מנעל של עץ אסור לצאת בו. וראיתי בכל המקומות שעברתי נוהגין בו התר בין של איש בין של אשה. אבל סנדל של שעם הכל מודים דמותר ומאחר שהרועי' יוצאים בו מותר לכל שאר בני העולם כדאמרינן בשקים כאשר אכתוב [לעיל ס"ב ע"א].
יוצאין בקשרים כלומר בן שיש לו געגועים על אביו נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשל שמאל ויוצא בו הבן בשבת כך פשוט בשבת.
<h2>דף סז.</h2>
יוצאין הבנים בזגין כלומר סולמות עשוי לנוי ודוקא שארוגות בבגדיהם כך פשוט בשבת.
<h2>דף צא:</h2>
המוציא אוכלין ונתנן על גבי אסקופה שנפתח הבית בין שחזר הוא והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מחטאת אבל אסור שלא עשה מלאכה בבת אחת. ומיירי באסקופת כרמלית שהיתה חוץ לכותלי רשות היחיד גבוה שלשה ורחבה ארבעה או שהיה מקום פטור שגבוה שלשה ואינה רחבה ד'. וקופה מלאה פירות ונתנן על האסקופ' החיצוני' אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא כל הקופה ודוקא שהפירות הן קשואין ודלועין אבל מלאה חרדל חיי' דאגד כלי לא שמיה אגד פירוש שהקשואים והדלועים הם ארוכים ואגידי מבפנים אבל חרדל קצתו מבחוץ עדיין ואינו אגוד מבפנים אלא בכלי.
<h2>דף צב.</h2>
המוציא בין בימינו בין בשמאלו ובתוך חיקו או על כתפו חייב חטאת אבל לאחר ידו ורגלו או בפיו או במפרקו שהוא אחר אציליו באזנו ובשערו באפונדתו שהוא אזור חלול ופיה למטה או בין אפונדתו לחלוק ובשפת חלוקו כלומר בשפת חלוקו של מטה או במנעלו ובסנדלו פטור מחטאת אבל אסור להוציא כדרך המוציאים אבל באפונדתו ופיה למעלה חיי' חטא'. והמוציא משוי למעלה מי' כגון שמעבירו בידו ואפילו אינו מונח על כתפו וגבוה מן הארץ עשרה חייב פירוש ואע"ג דאמרי' הזורק ד' אמות בכותל למעלה מעשרה כזורק באויר דאין רשות הרבים למעלה מעשרה זורק שאני אבל מעביר חייב והמוציא משוי על ראשו פטור מחטאת ואפילו שיש אנשים שנושאי' משוי בראשם בטלה דעתם אצל כל אדם כך פשוט בשבת.
<h2>דף צב:</h2>
מתכוין להוציא לפניו והוציא לאחוריו פטור מחטאת אבל אסור דלא נעשה מחשבתו אבל מתכוין לאחריו ובא לו לפניו חייב נתכוון לשמירה פחותה ועלתה לו שמיר' מעולה וכן נתכוון לאחוריו ובא לו לאחוריו חייב. ומקבלין פתקין להראות למלך ונותנין אותן בפנקס ותולין אותם בחגורתם להיות מזומן כדי להראותו בכל עת ולפעמים חוזר ובא לפניהם ולפעמים לאחריהם ובזה בין נתכוון להוציא לפניו ובא לו לאחוריו או בהפך חייב כך פשוט בשבת.
המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאוה שנים פטורים לא יכול אדם אחד להוציא' כגון שהוציאוה שנים באצבע קטנה שבענין כזה אחד לא היה יכול להוציאה ושניהם הוציאוה חייבים אע"פ שאין בה אלא שיעור א' כך פשוט בשבת.
<h2>דף צד.</h2>
ועוד פשוט המוציא החי במטה פטור מחטאת אף על המטה שהמטה טפלה לו. ואם הוציא אדם כפות בשבת חייב. הוציא את המת במטה חייב.
יש טועין ואומרין שהחי נושא את עצמו שמותר לישא תינוק ולהוציאו בחיקו, ואינו כן דלא אמרו כך אלא לפטרו מחטאת אבל איסור איכא כדמוכח בשבת.
<h2>דף צח.</h2>
המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור אבל אסור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר כך פשוט בשבת.
<h2>דף צט:</h2>
בור ט' טפחים בעומק ונטל חוליא מקרקעיתו בשבת והעלה החוליא לפיו ועתה דין הבור כרשות היחיד שיש בו עשרה ובאו ביחד עקירת החפץ שהיא החוליא שהוציאה מקרקעיתו על הבור ועשיית המחיצה כשהניח החוליא למעלה בפי הבור אז נעשה המחיצה ונעשה הבור רשות היחיד שעתה יש בעומקו י' בעיא ולא איפשיטא אם חייב חטאת ומ"מ אסור כך פשוט בשבת. ועוד שם בעיא ולא איפשיטא במי שזרק דף וחפץ על הדף וזרק הדף על גבי יתדות והיתדות רחבות ד' ואין גבוהות י' והדף כשינוח על גביהן משלים לי' והנה כי הנחת החפץ של הדף ועשיית היתדות רשות היחיד באין כא' ומ"מ אסור כל זה בפרק הנזכר.
<h2>דף קלח:</h2>
כובע שמשימין על הראש מלבדין והוא סיינא בלשון חכמי' ומגין על הפני' מהשמש מותר לצאת בו בשבת ודוקא דמיהדק אבל לא מיהדק לא כך פשוט בשבת ופרש"י שאינו מהודק יעבירנו הרוח מעל ראשו ויוליכנו ד' אמות ור"ת פירש שאסור משו' אהל שנעשה על הפנים ובכל ענין אסור לפי פירושו וכן פירש ר"ח.
<h2>דף קלט:</h2>
החוט שקושרים בו הבתי שוקים שלא יפלו על רגליו מותר לצאת בו בשבת אפילו הוא חשוב דאינו עשוי להראות כך מוכח בשבת.
ורצועו' האבנט התלויו' בו אם הן חשובים כגון של משי אסור לצאת בהן זולתי כשקשורות בו בתי שוקים ואם אינם חשובים בטלי' ומותר כך פשוט בשבת מההיא [לקמן קל"ט ע"ב] דטלית שאינה מצוייצת כהלכתה.
מתעטף אדם בכילה שהיא יריעה עשויה למסך או לאהל על הגג [ו]יוצא בה בשבת אע"פ שתלויין בה הרצועו' והחוטין שתולין אותה בהן ולא דמי לטלית שאינה מצוייצ' כהלכתה שאסור לצאת בה דהתם הציציות חשובות לגבי טלית אבל הכא הרצועות והחוטין לא חשיבי ובטלי לגבי כילה כך פשוט בשבת.
טלית קטן מותר לילך בו ברשות הרבים בין לפירוש רש"י בין לפירוש ר"ח בההיא דהקומץ רבא היוצא בטלית שאינ' מצוייצת כהלכתה חייב חטאת, כי טליתות שלנו הציציות [אינם] חשובים (ולא) [ו]בטלי לגבי טלית כך כתב רמ"ה. ורבי' פרץ כתב דאסור דילמא מפסיק אח' מהציציות ונמצא שאינה מצוייצת כהלכתה. וכן היה נוהג רבינו מאיר להחמיר אף על פי שכתב שמות'. פס מתוקן בבגד ותפור כמנהג הצרפתים הן של עור הן של בגד אסור ללובשו כך כתב רבינו מאיר ז"ל.
<h2>דף קמא:</h2>
ומותר לאדם לצאת במנעל אפילו שגדול הרבה ממדת רגלו או קטן דלא אסרו אלא באשה וכל שכן במלבוש כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמו:</h2>
לבדין העשויין עליהן כמין כר וכסת ומתעטף בהן ויוצא בהן לרשות הרבים אם קשין אסור לצאת בהן ואם הן ממוצעין כלומר בינוניי' לא קשין ולא רכין מותר כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמז.</h2>
טלית מקופלת כלומר אחר שמניחה על ראשו מקפל שוליה ומניחן על כתפו אסור שאינו דרך מלבוש וכן נמי שמקפלה ומפשילה לאחוריו כדרך מוכרי כסות. ומותר לצאת בסודר מעוטף כעין מעיל ומה שאמרו בגמרא שיוצא בנימא קשורה מן הסודר כרוכה באצבעו מדת חסידות הוא ואינו צריך אבל ר"ח כתב שצריך ולפי' נהגו בני העולם לשים בטליתם ובמעיליהם חבל של משי ומשימין אותו כנגד מקום הראש ומכניסין בה הראש או כרוכה באצבעותיהם. ועוד פשוט אסור לעשות מרזב פרש"י מרזב שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהם ארוכי' וכופלין אותם כלפי מעלה ומחזיקי' אותם בחוטין והיינו כמין כיס ונמצא מרזב ואסור משום תקוני מנא. ואמרי' בגמרא כל אדעתא לכנופי פירוש שיהיה מתוקן תמיד להעמיד קפולו לעולם אסור להתנאות לפי שעה מותר. ור"ח מפרש מרזב כשמתעטף אדם בסדינו מקפל בו קצותיה על כתפיו קצה של ימין על כתפו השמאלי ושל שמאלי על הימני ומשלשים ב' קצות הטלית על כתפיו וחללו כנגד השדרה. ונראה לעולם דאף על פי שמקפל קצת כגון ראש המעיל מצד ימיני על כתף שמאלי דמותר להתנאות בו הוא דרך מלבוש כך פשוט ומוכח. אסור לצאת במעות כרוכין בסדינו והיוצא בשוגג חייב ולא חנוני בלבד אלא אפילו כל אדם כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמז:</h2>
סדינין מותר לצאת בהן מעוטף בשבת אפי' שצריך אותו לדבר אחר וכל כיוצא בזה ובלבד שיתכסה בו ראשו ורובו כך פשוט בשבת. שבניתא והוא טלית שמעוטף בו ראשו ותלויה בין כתפיו אם יוצא בו בשב' צריך לקשור שני ראשיה למטה מן הכתפים זו בזו כך פשוט בשבת.
